עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
כאב  (3)
התחלה  (2)
אמת  (1)
בעתה  (1)
הרגל  (1)
חיפוש  (1)
כמיהה  (1)
כמעט וויתור  (1)
נפילה  (1)
פחד  (1)
קימה  (1)
ארכיון
מילים
15/01/2019 22:27
לורי
המוח שלי רץ, כל הזמן, בלי הפסקה. כאילו מתאמן למרתון משוגע. ואני חייבת להוציא משהו מכל הכאוס הזה שמתנהל שם, משהו שאני יכולה להבין, לתפוס. אז אני כותבת, המון, יורה מילים משפטים פסקאות, לא חוסכת בתיאורים ומילים מסובכות. אני חייבת, אתה מבין? אחרת אני שוקעת לתחתית, ונשברת לחלקים. אני בסך הכל מנסה להשלים עם מה שקורה, עם מה שהיה ומה שיהיה. אם אתה מכיר דרך אחרת, תגיד לי, שתף אותי בסוד, כי כל מה שיש לי זה מילים ולא עוד. אני נשבעת, אני כבר מותשת, כבר לא יודעת. איך מונעים התפרצות של הר געש? איך עוצרים תאונה? איך פותרים משוואה בשפה לא ידועה, איך משנים מסלול וחוזרים חזרה. אי אפשר, אתה קולט?, יש דברים שזה לא משנה כמה כוונה טובה יש, הכאב ישתלט. לפעמים נופלים על הפרצוף, לפעמים מאבדים את השפיות ומתמסרים לטירוף. כי אין דרך אחרת, כי לא רואים הכל כל הזמן, כי אין לנו את כל הפוטנציאל שבעולם. יש עיוורון ויש ׳מאוחר מידי׳, וכן יש ׳לא יכול לא רק ׳לא רוצה׳, יש הרבה יותר ממה שנדמה. אז תסלח לי, בסדר?, לא תמיד אני מצליחה לשמור על פאסון ולא תמיד אני בוחרת במה שהכי נכון. לפעמים נמאס לי להעמיד פנים שאני לא נשברת מבפנים, וכל מה שאני באמת רוצה, זה שיגמרו לי כבר המילים.
0 תגובות
תגלו לי
03/01/2019 23:23
לורי
תגלו לי סוד
לא משנה מה
משהו שרק אני אדע
תגלו לי משהו שיגרום לי להרגיש חשובה
כאילו אני לא סתם אחת
אלא מישהי מיוחדת
מישהי ששווה לספר לה
ששווה לשתף אותה
מישהי אשר ראויה להיות חלק
ממה?
לא משנה
פשוט חלק
מהחיים
שלך שלו שלהם
רק תספרו לי
את הדבר הכי חשוב, הכי גדול
את מה שעבורכם מסמל הכל
לא סתם כי אתם משתפים כל אחד
אלא כי ראיתם בי משהו אחר ומיוחד
אל תחסכו ממני פרטים
תשליכו עליי גם את הדברים הקשים
תנצלו את האוזן הקשבת שאתן
תפנקו אותי בטרגדיה של חייכם
תתנחמו בחיבוק במילים בעצותיי
תסמכו שאשמור על הסוד בציפורניי
בבקשה
רק תנו לי להיות חלק חשוב בסיפור שלכם
תאפשרו לי לקחת חלק בשלם
ואז אולי
אם גם אתם
תהיו שווים
וראויים
ואם במקרה תרצו, ותשאלו גם מה איתי
אגלה לכם
את הסוד שלי

14 תגובות
חולמת קרוב
24/12/2018 22:21
לורי
פעם החלומות שלי היו בנויים על איך אתפס בעיניי אחרים, חלמתי לעלות על מטוס ולהצליח לתפוס כמה שיותר מהנוף, מהעולם. רציתי להגיע לכמה שיותר אנשים ואחרת, אני לא קיימת כלל. רציתי לראות, אבל בעיקר רציתי להיראות כמישהי אחרת, להיראות כאדם שטוב לו, אדם שמבין ויודע וחוכמתו ובינתו מפליאות את כל אשר נחשף להן. חלמתי רחוק, רחוק מידי, על עבר אחר ולא רק עתיד או הווה. לא שהיום אני לא כמהה עוד לחיים מפוארים, רק שזה כבר ברור לי, לא העיקר. היום, כשאני נותנת לעצמי להיסחף במחשבות, בחלומות, אני רואה את הדברים הפשוטים, חיים שבנויים מהחופש להיות ולהתפתח כאוות נפשי. אני חולמת על להרגיש שייכת, שייכת לעצמי, לעולם, לחיים. חולמת על לראות שלג, ולהיכנס לים, ולקפוץ לבריכה. חולמת ללמוד לנגן מנגינות, ולצייר בלי מעמסת ביקורות. ללבוש מה שאני רק רוצה ולרקוד בלי לתת חשבון. אני בונה לעצמי מציאות, בה אני אגשים את כל החלומות האלו, או לפחות מה שאוכל להספיק. אבל חלומות, שהגוף והנפש צמאים להם ומתנחמים בהם, לא חייב להיות משהו שהוא לא בהישג יד, לא חייב להיות כל כך רחוק ומכאיב. הרי אפילו לשמיים הגעתי עם מטוס, אם אמשיך לשוט לי בעמק המחשבות, מי יודע לאיפה אוכל להגיע.

השמיים הם לא גבול, הם יעד אחד בדרך ליעדים הבאים
בהצלחה לנו
2 תגובות
שיכורה
20/12/2018 21:27
לורי
כאב, התחלה
התחלות חדשות זה דבר משכר. לשים הכל מאחורינו, להסתכל קדימה, לפתוח דף חדש, פרק חדש. כמו לידה, חיים חדשים שטרם הפכו טמאים, טרם התלכלכו בסירבול העולם. בהתחלה חדשה, אפשר לדמיין הכל, כל דרך פתוחה לרווחה, הפוטנציאל גדול מתמיד, התום והטוהר עוד הינם. אז כן, אני מכורה, אני מודה. לצמצם את החיים, לשקוע בעבר, קשה להתחמק מכאלו הרגלים, אבל לומר לעצמי שכל זה שייך לפרק אחר ועכשיו אני אתחיל פרק חדש - הופך את הכל לנסבל יותר. אולי במקרה, בין כל המאבקים והניסיונות להתחלות חדשות, אצליח למצוא את עצמי יוצרת ובונה מציאות שתישאר פתוחה לאורך זמן, אולי לא אצטרך להחליט כל יום מחדש להתחיל שוב ושוב. האם קיימת כזו מציאות? מציאות של אפשרויות, של התחלה בכל פינה שלא באה על חשבון הקודמת, שלא מצריכה באמת להתחיל מחדש, אלא לייצב ולפתח מציאות קיימת. אני רוצה להיות בכאן ובעכשיו, ליצור את עצמי באופן מתמשך, לא לסכם את חיי לנפילות וקימות.
בכדי להגיע לזה, זה ידרוש תהליך שייקח זמן, ואני אצטרך להיות סבלנית, אצטרך להאמין במה ששנים לא האמנתי.
בעצמי, להאמין בעצמי, ביכולות, בכוח הדועך, ברצון הנעלם.

אני דופקת לעצמי את הראש מקיר, משתגעת ומתפתלת מכאבים. להישתנות, גם נפשית, כרוך בכאב עז ורדיפת נשימה שלא תדע שובע.
6 תגובות
ליפול ולקום
15/12/2018 23:15
לורי
הרגל, נפילה, קימה
כמה קל ליפול להרגלים ישנים. הגוף והנפש כבר כל כך מכירים ויודעים איך לתפעל את ההרגל, המוח שלך נכנס לאוטומט, סדרת פעולות נכנסת לתנועה, ולרגע אתה מפסיק לחשוב יתר על המידה, והכל קורה מעצמו. אולי זה לא מדוייק, אולי לכל הרגל יש דרך משלו להתקבע ולחזור על עצמו. אבל קל זה כמעט בטוח, אפילו יותר מקל הייתי אומרת, הרי זה החלק שבו אתה כבר לא השולט בנעשה, ההרגל הופך לשולט ואתה הופך לנשלט. ואם אתם אנשים חולי שליטה כמוני, מאמינה שתוכלו להודות שזה הפרי האסור שלכם, החשק הכי פנימי הכי בועט. רצון עז שמישהו ייקח את החיים שלכם לידיים שלו וסוף סוף יהיה אפשר לנוח. כמה הייתי רוצה לנוח.
אך ההרגל הישן שחוזר ובא, לא תמיד מקנה מנוחה, לרוב הוא בכלל מכאיב ומזכיר לנו כמה לא שלמים ולא מושלמים אנחנו.
תראו אותי, בשפת ה׳אנחנו׳. בורחת לקבוצה, כאילו אני מייצגת איזה עולם או סוגיה. אני רק אני, וכן זו לא פעם המגננה שלי, אך אני מודה. גם אני נופלת, חוזרת אחורה אין ספור פעמים, מכורה לכל כך הרבה דברים. לא הייתי אומרת שאני רוצה ליפול להרגלים ישנים, אבל בעולם פנימי שקורס ונבנה ומשתנה בכל עת - הרגלים ישנים הם אשלית המוכר החסר שנותן נחת.   שונאת אשליות.

ועכשיו אני חושבת, אולי בתחילת התהליך לשבירת הרגל, נפילה היא מה שתוביל להבנה שאתה בדרך הנכונה, אולי ליפול ולקום ולראות שזה לא גורר נסיגה הרסנית, יכול לתת את הכוח להמשיך בתהליך. או אולי, אם אחלום בגדול, יגרום לי לראות ולהרגיש את הכוח שנוצר בי.
ובשבילי, זה הדבר הכי קשה בעולם.
6 תגובות
היום לא
13/12/2018 23:59
לורי
היום לא, היום אל תחליטי החלטות גדולות, אל תשאפי למקומות רחוקים, היום תקחי צעד אחורה ונשימה עמוקה אחת. אל תלכי לשום מקום, אל תראי אף אחד, אל תעמידי פנים. רק תישארי במקום, בתוך המיטה ששומרת לך צורתך על הכר ובין השמיכה והסדינים. הרשי לעצמך לשקוע, לעצום עיניים ולפקוח לפרקים, להיות בלי לחשוב יתר על המידה, לנוח מהחיים הגועשים. היום אל תעשי דבר, אל תתחילי מסעות חדשים ואל תפתחי רעיונות גדולים. היום לא, היום לא לנסות, לא להתנסות, לא להישתנות. תני לחיים לחלוף מסביבך בעוד את בקבלה מלאה תתנחמי במקומך המוכר. כואב לי לנשום, כואב לי לחלום. אז היום בבקשה מימך, אל.

היום לא, אבל אולי מחר
2 תגובות
סיפורי אימה
12/12/2018 20:40
לורי
פחד, בעתה, כמיהה
פחד זה רגש משונה, הוא בא מהראש ומשתלט על הגוף, הוא מגן עלייך ובאותה נשימה דוחף אותך מתחת למים. לא יודעת לשים את האצבע על הנקודה שבה הבחנתי שמנגון הפחד שלי עושה יותר נזק מהגנה, או שאותו פחד הפך להיות הדבר ממנו מורכב העולם שלי ותו לא. אבל ככה עברו להם ימים, בזמן שגדלתי והשתניתי הפחד קיבל תצורות שונות ומבעיתות יותר ויותר. בין צלילים מאיימים לשחיטה ומראות מספרים על חורבן, הפכו החיים שלי מנוהלים על ידי אותו הפחד. אין סוף מילים אשר יוכלו לתארו לפרקים ולסיפורי אימה מחלחלים שידכאו ויזרעו בכל אחד כאב עמוק ורעד פנימי שלא יחדל.

רק רוצה להשתחרר מימנו, רק רוצה ללמוד איך להיות בלעדיו.
ובאותה נשימה, מחזיקה בו ולא מוכנה לעזוב,
שמא אתנפץ בייסורים לאבק באוויר יחד עם היפרדותו ממני. אבל אולי יום אחד?

4 תגובות
rock bottom
11/12/2018 18:55
לורי
כמעט וויתור, כאב, אמת
לכל אחד יש קצה, יש יותר מידי. יש את הדבר הזה או המקום הזה או המשהו הזה שיהווה הקש האחרון עבורם. יש שיגידו שזו אשליה, אתה נמצא במצב שאתה נמצא וכל דבר ידחוף אותך לקצה, כי אתה תחפש אותו. ואולי הם צודקים, ואולי לא. אבל אני רוצה רגע לחשוב על אותו קצה, בין אם הוא התבשל מבפנים או נדחק מבחוץ, או בין אם מדובר בשילוב. מרתק אותי הקצה הזה.
קשה לי להסביר בדיוק למה, למה שהסוף, התחתית, הקצת יותר מידי הזה, יהפוך אותי שבויה. מרותקת לנושא לרעיון ולסיפור שמאחוריו. אני חושבת שאולי תמיד שיחקתי עם הקצה הזה, תמיד מועדת לי על חבל דק, ספק כאן ספק שם. כי כשהחיים שלך הופכים למערבולת של כאוס וכאב לא מובן וחסר פרופורציות - אתה חייב לקחת צעד אחורה מהחיים, אתה מוצא את עצמך מגדיר את עצמך בדיכאון שלך או בהפרעות שלך. כי מי אני בלעדיהם?
אגלה לכם סוד, אני רוצה לגלות מי אני יכולה להיות.
אבל תמיד כשאני מסתכלת לתוך עתיד לא ידוע באופק ודמות לא מוכרת במראה, אני מוצאת את עצמי מציצה לאחור, או יותר נכון, למטה, לתהום הזה שמתחת לרגליי. תמיד שם, קורא לי ליפול, מאיים לטרוף אותי.

פתאום עולה בי מחשבה, שאולי אותה דרך לאופק שנראית נכונה, היא לא נכונה לכל אחד. שאולי אני, קודם צריכה להרשות לעצמי ליפול, לתת לתהום לכלות אותי, אולי אז, בייאוש, בוויתור המוחלט. אני אמצא דרך להיוולד מחדש?
6 תגובות
ניסיון חדש
11/12/2018 02:07
לורי
התחלה, כאב, חיפוש
הייתי פה פעם, מספר פעמים אפילו, ועכשיו אני כאן פעם נוספת. אולי התרגלתי למראה האתר הזה, לשמות החוזרים של הכותבים, אולי זה מזכיר לי מישהי שהייתי פעם. ילדה כואבת, אבודה, ובעצם אני חושבת, מה השתנה?. קצת פחות ילדה, אבל עדיין כואבת ואבודה עד עצמותיי, כאילו הקיום שלי תלוי בכך, אם אמצא את עצמי אסיים את התכלית שלי. משונה, אולי, אולי לא.

בכל אופן, אני צריכה לחזור לכתוב, ולא רק לעצמי, גם למי שנמצא אי שם ומחפש משהו להתחבר אליו, היגיון שיקל עליו, ואם אוכל זו להיות אני, ואם בדיוק הסיפור שלי והמילים שלי יוכלו להיות מה שכל כך הרבה מילים של אחרים היו בשבילי. קול של שפיות בתוך הכאוס. לא סתם לדעת שאתה לא לבד, לדעת שיש מקום גם לטירוף, להיזכר שהזמן עובר ומתבגרים ומשתנים ומגלים עולמות חדשים, ובדרך גם לומדים איך קצת פחות לשרוד, וקצת יותר לחיות.
לפחות אני מתכוונת לנסות.

לילה טוב לתוהים ולסקרנים.
9 תגובות